קוד קופון מותאם
"כל החיים ניג'סתי להורים שלי על זה שהם קראו לי ליאת ולא ליא, שזה הרבה יותר יפה וקרוב לשם המקורי של סבתא שלי - סבתא לאה שעל שמה אני קרויה", מגלה המעצבת הטרייה ליאת רזיאל, אשר רק לפני שבוע השיקה את מותג האופנה הנושא את שמה, עם טוויסט קל בעלילה. "זאת הייתה ההזדמנות בשבילי שיתחילו לקרוא לי בשם שתמיד רציתי".
אחרי שעבדה במשך למעלה משלוש שנים לצד מעצבים אחרים, כעת רזיאל (31) מתרגלת לסטאטוס החדש של מעצבת עצמאית ואמא מאושרת למותג Liah. מהסטודיו הביתי והמואר המשקיף על רחוב יהודה הימית היפואי, היא מציגה את הבייבי החדש: קז'ואל נשי שאורז היטב את הגוף עם ניחוחות קלים של ספורט קלאב יוקרתי.
"תמיד ידעתי שזה זה", משחזרת רזיאל את הכתובת האופנתית שלדבריה תמיד הייתה על הקיר, מלתפור בגדים לברביות ועד ללמוד אמנות בתיכון: "כבר אז כל הזמן הייתי מדברת על כמה אני מתה לסיים עם הלימודים בשביל ללכת ללמוד בשנקר. תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
אך עם החלום הגיע שברו, או לפחות העול שלו, מה שגרם לרזיאל לנוס על נפשה מהתחום ולסדר את המחשבות בזירה שונה לחלוטין: "כשסיימתי את שנקר הייתי ממש הלומה מכל מה שעבר עליי. נכנסתי לשם בגיל 20, הייתי ממש ילדה ולא תיארתי לעצמי כמה החוויה יכולה להיות קשה. כשסיימתי רציתי כל כך להתנתק מהכל שנרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה ללימודי פסיכולוגיה".
לאחרי שלושה חודשים רזיאל נשברה והבינה שלמרות הכל האהבה שלה אינה נמצאת באולם ההרצאות אלא מונחת על שולחן היצירה. חדורת מוטיבציה ונכונות להתחיל גם מלמטה, ניגשה רזיאל להתמחות אצל המעצב המוערך ויוי בלאיש. לאחר חודשיים עזבה והחלה לעבוד כיד ימינה המקצועית של המעצבת מור ולין למותג PIOO PIOO. בתום שלוש שנים התחילה לשמוע קולות פנימיים שקוראים לה לצאת לדרך עצמאית. כך לפני חצי שנה החליטה המעצבת הטרייה לפרוש כנפיים. לפני שבוע חנכה את הקולקציה, את חנות
האונליין ולמעשה את המותג עצמו.
האונליין ולמעשה את המותג עצמו.
"התחלתי מלחשוב איך אני מרגישה בתור אשה ובתור לקוחה", פורשת רזיאל את האג'נדה העיצובית שלה שהנחתה אותה ערב הכנת קולקציית הביכורים: "הבנתי שמה שהכי חשוב לי זה שלא תהיה הפרדה בין ערב ליום, ושלדברים תהיה נוכחות יותר שקטה, לא מוחצנת ולא זועקת. סקס-אפיל יותר אינטיליגנטי ומרומז. אני תמיד אעדיף לחשוף רגליים מאשר חזה לדוגמא".
הקולקציה נולדה בהמפטונס. לא פיזית אמנם, אך ברוחו של הריזורט הניו-יורקי היאפי כפי שמשתמע מדבריה של המעצבת: "טוויתי סיפור וזה היה מן הלך רוח שהייתי בו. דמיינתי את ההמפטונס - בחורות על מדשאות ירוקות שאוכלות תותים, שותות שמפניה ומשחקות טניס. העניין היה סביב הווייב".
אותו וייב שנע בין אלגנטיות קלילה לפאן נטול דאגות ניכר לחלוטין בקולקציה, ומתבטא כמתבקש בפרשנויות נוסח ז'קטי בומבר ספורטיביים בשחור, לבן ותכלת פסטלי; מכנסוני חצאית במרקם פיקה; ובמגוון שמלות קלילות עם ניואנסים מחויטים ורפרורים לשמלות טניס, נוסח שמלה לבנה בגזרת A אשר חלקה התחתון עשוי פליסה מפוספס (קיימת גם גרסת קונטרה נגטיבית), שמלה מכופתרת עם קו מותן נמוך ושמלת מעטפת עם אפיל ספורטיבי-מחויט.
רזיאל אוהבת להשתמש בבדי אריג ובסריגים צפופים עם מאפיינים מרקמיים סטיפיים של אריגים. היא מבהירה כי בראש סדר העדיפויות נמצאת הגזרה, כאשר רק אחר כך חומרי הגלם וההשראה: "אני תמיד מתחילה את תהליך העבודה מבניית הסילואט. אני לא נותנת לבדים להכתיב לי את הבגד. אני גם לא עובדת בדיגום חופשי, אלא מעדיפה בגדים שמחזיקים את הגוף, אפילו כשמדובר בטי-שירט".
גם בכל הנוגע למוזה מגלה רזיאל גישה מרעננת ונטולת יומרות: "אני לא אוהבת לכפות על עצמי השראה ולהיצמד אליה בכל הכוח. אני יותר אוהבת להיות באיזה סטייט אוף מיינד".
אך על אף האטיטוד הבריא ונטול הטקס בישבן, לפרקים משהו בו עלול להתפרש כשטחי במקצת. אחרי הכל מדובר בקולקציה פרקטית מאוד, לבישה ומחמיאה, אך עד כמה היא זכירה, מרגשת או נושאת בפיה בשורה חדשה? זה כבר סיפור אחר. כזה ששווה לרזיאל להתעכב עליו ולחפור בו מעט. את הכנפיים והכישורים יש לה, כל מה שנותר לה הוא לא לפחד לעוף.